החלטה בתיק עע"ם 5612/13

           בקשה למתן סעד זמני בערעור, שיורה למשיב להימנע מהרחקת המבקשות מתחומי המדינה ולשחררן ממשמורת, זאת עד להכרעה בערעור שהגישו על פסק דינו מיום 15.7.2013 של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז (סגן הנשיאה א' יעקב) בעת"מ 38818-06-13, בגדרו נדחתה עתירת המבקשות נגד החלטת המשיב שלא לבחון פעם נוספת את בקשתן לקבלת אשרת שהייה בישראל.

רקע והליכים קודמים

1.        כעולה מן הבקשה ומן התגובה לה, המבקשת 2 (להלן: המבקשת), נתינת מדינת גאנה, נכנסה לישראל שלא כדין בשנת 2008. בשנת 2012 נולדה בתה של המבקשת, היא המבקשת 1. המבקשת פנתה לנציבות האו"ם לפליטים בשנת 2009 בבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל בטענה שבמולדתה נשקפת סכנה לחייה. נטען, כי המבקשת הרגה אדם שניסה לאנוס אותה ומאז היא מאוימת על-ידי בני משפחתו אשר מבקשים לנקום את מותו. לאחר שנערך למבקשת ראיון על-ידי נציג משרד הפנים במשרד נציבות האו"ם לפליטים הומלץ על דחיית בקשתה, בין היתר, מאחר שטענותיה באשר לסכנה הנשקפת לחייה נמצאו לא אמינות ומשלא עלה בידיה להוכיח פחד מבוסס היטב נוכח סכנה הנשקפת לחייה.

           במכתבו מיום 31.12.2009 דחה נציג המשיב את בקשת המבקשת. במכתב זה נתבקשה המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 13.1.2010. ביום 18.1.2010 התקבלה פניית המבקשת לעיון מחדש בהחלטת הדחייה, שבה נטען, לראשונה, כי האנשים שמאיימים על חייה איימו גם על משפחתה. לאחר בחינת הבקשה המליצה היחידה למבקשי מקלט במשרד הפנים לדחות את הבקשה לעיון חוזר מן הטעם שהאיום לו טוענת המבקשת הוא על רקע פלילי ומקרה כזה אינו מוסדר באמנת הפליטים. בהתאם להמלצה זו דחה נציג המשיב ביום 2.11.2011 את הבקשה לעיון חוזר. מתגובת המשיב עולה, כי המבקשת התבקשה להגיע למשרדו לקבלת ההחלטה הדוחה את בקשתה אך לא עשתה כן. משכך נשלח מכתב הדחייה לכתובת שנמסרה על-ידה, אך זה הוחזר משנמצא שהכתובת שצוינה בו אינה תקנית.

2.        ביום 11.6.2013, קרי כשנה וחצי לאחר שבקשתה לעיון חוזר נדחתה, נתפסה המבקשת כשהיא עודנה שוהה בישראל. נגד המבקשת הוצאו צווי הרחקה ומשמורת. המשיב מדגיש, כי בשימוע שנערך למבקשת בפני הממונה על ביקורת הגבולות השיבה המבקשת לשאלה אם היא מעוניינת לחזור לארצה כי "היא צריכה להכין את עצמה לנסיעה, אין לה מספיק כסף עדיין". לאחר השימוע הורה הממונה על ביקורת הגבולות על הותרת המבקשת במשמורת עד להרחקתה. המבקשת הובאה בפני בית הדין לביקורת משמורת ביום 13.6.2013 אשר מצא כי לא מתקיימים בעניינה טעמים הומניטאריים המצדיקים את שחרורה בערבות.

3.        ביום 18.6.2013 הגישו המבקשות עתירה מינהלית במסגרתה ביקשו כי יתאפשר להן למצות את זכויותיהן לקבלת אשרה. בעתירה חזרה המבקשת על הטענה כי במולדתה נשקפת סכנה לחייה בשל רצון משפחתו של האדם שהרגה לנקום בה, וכן טענה, לראשונה, כי משפחתה, שחלקה מוסלמית וחלקה נוצרית, כפתה עליה מילה וכי היא סבלה בעבר מרדיפות על רקע דתה. יצוין, כי בהמשך צורף לעתירה מכתב מטעם Ghana United Nations Association (להלן: הנציבות בגאנה) הממוען לנציבות האו"ם לפליטים בישראל בו נטען כי המבקשת סבלה במולדתה מהתעללות קשה וכי יש לשחרר את המבקשות ממשמורת עד לסיום הבדיקה בעניינן.

4.        בפסק דינו מיום 15.7.2013 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקשות. בית המשפט עמד על כך שהעתירה הוגשה זמן רב לאחר שניתנה ההחלטה העניינית האחרונה בעניינה של המבקשת (2.11.2011) אשר לא נמסרה בפועל למבקשת "אך ורק בשל העובדה שהיא נמנעה מלהתייצב במשרדי המשיב ומסרה כתובת לא נכונה". עוד עמד בית המשפט על כך שהמבקשת שוהה בישראל מזה זמן רב שלא כדין. נאמר, כי המבקש סעד מבית המשפט אינו יכול לנהוג כפי שנהגה המבקשת ולפיכך נקבע שיש לדחות את עתירת המבקשות. באשר למכתב מטעם הנציבות בגאנה קבע בית המשפט כי "יובהר כי נציבות האו"ם בגאנה לא פגשה את העותרת [המבקשת בענייננו - צ.ז.] מעולם, לא ראיינה אותה ולא יכלה להתרשם ממנה ומכנות טענותיה".

           כלפי פסק דין זה הגישו המבקשות ערעור ובצדו בקשה לסעד זמני.

טענות הצדדים

5.        לטענת המבקשות סיכויי ערעורן גבוהים. בין היתר נטען, כי בית משפט קמא והמשיב כלל לא בחנו את הטענות העולות במכתב הנציבות בגאנה. המבקשות מדגישות שהמדובר במכתב רשמי מגורם מקצועי ושעולות ממנו טענות קשות באשר להתעללות שעברה המבקשת ולסכנה הנשקפת לחייה ולחיי בתה במולדתה, וכי לגורם זה היו די פרטים כדי לברר על עברה ומצבה של המבקשת. עוד נטען, כי בראיון שנערך למבקשת על-ידי נציגי משרד הפנים (בנציבות האו"ם לפליטים) נפלו מספר פגמים: ראשית נטען, כי הראיון נערך על-ידי חוקר צעיר ולא מנוסה (הראיון נערך במהלך העברת הסמכויות בעניינים אלה מנציבות האו"ם לפליטים ליחידה למבקשי מקלט במשרד הפנים). עוד נטען, כי הראיון נערך על-ידי חוקר גבר בעוד שבנסיבות המקרה, ונוכח אופיין של טענות המבקשת הנוגעות לצנעת הפרט, נדרש היה שהראיון ייערך בידי חוקרת אישה. באשר למאזן הנוחות נטען כי משמעות גירושן של המבקשות לגאנה היא "גזר דין מוות" עבורן נוכח האמור במכתב הנציבות בגאנה ויתר טענותיהן. באשר להותרת המבקשות במשמורת נטען, כי בית הדין למשמורת כלל לא נתן דעתו לכך שהמבקשת מלווה בתינוקת רכה בימים שאין מקום שתיוותר במשמורת.

6.        המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור נמוכים מאחר שלא נפל פגם בפסק הדין קמא, אשר דחה את עתירת המבקשות לאחר שכלל הגורמים המקצועיים בחנו את בקשתה הראשונית של המבקשת למקלט וכן את בקשתה לעיון חוזר ולא מצאו שיש ממש בטענותיה. עוד טוען המשיב, כי אף אם טענות המבקשת, כפי שעלו בבקשתה הראשונית ובבקשה לעיון חוזר, היו מתקבלות, לא היה בכך לסייע בידי המבקשות מאחר שאין בהן להקים עילת פליטות. עוד נאמר, כי טענתה המאוחרת של המבקשת שלפיה היא סבלה במולדתה מרדיפות על רקע דתה לא נטענה "בגלגוליה" הקודמים של בקשות המבקשת והועלתה לראשונה רק בפני בית משפט קמא וגם אז התאפיינה בלקוניות ובהעדר פירוט. עוד טוען המשיב, כי דין טענות המבקשת באשר לפגמים שנפלו בראיונות שנערכו לה להידחות על הסף מאחר שכלל לא נטענו במסגרת העתירה המינהלית. לטענת המשיב, אין גם באמור במכתב הנציבות בגאנה כדי להשליך על סיכויי הערעור זאת בשל הנימוקים שנמנו בפסק הדין קמא, ובשל כך שתוכנו הוא כללי עד מאוד ולא עולה ממנו טענה שיכולה להקים עילה מכוח אמנת הפליטים. נטען גם, כי אף מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה. לטענת המשיב, משהמבקשות לא ביססו את בקשתן למקלט ואת טענותיהן באשר לסכנה הנשקפת לחייהן - אין מניעה לכך שהן ישובו לגאנה, למשל לאזור המרוחק מן האזור בו נשקפת להן סכנה או שהן יבקשו שם הגנה. עוד נטען, כי הותרת המבקשות בישראל תפגע באינטרס הציבורי.

           באשר לבקשה לשחרור המבקשות ממשמורת נטען, כי דינה של בקשה זו להידחות על הסף, בין היתר, מאחר שהיא במהותה בקשה ל"צו עשה" אשר נועד לשנות מן המצב הקיים ולא לשמרו. עוד נטען, כי אין מקום להיעתר לבקשה בעניין זה נוכח הקושי שעלול להיווצר באיתור והרחקת המבקשות ככל שערעורן יידחה.

דיון והכרעה

7.       לאחר העיון בבקשה, בתגובה לה וכן בתשובה לתגובה, סבורני כי דין הבקשה להתקבל בחלקה העוסק במניעת ההרחקה מהארץ. כפי שציין המשיב, שניים הם השיקולים שיש להביא בחשבון טרם ההכרעה בבקשה לסעד זמני: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - "שיקולם אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין, לפיהם מקום בו מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לדחיית או קבלת הבקשה, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה, אף אם, על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם גבוהים (אך גם אינם חסרי סיכוי), וכך גם ככל שיוכח שסיכויי הערעור גבוהים, יפחת משקלה של דרישת מאזן הנוחות" (עע"ם 9445/12 מדינת ישראל נ' גברמיקאל (7.1.2013)). לאחרונה עמד בית משפט זה על הבחינה הזהירה הנדרשת בבחינת ובאיזון השיקולים הנזכרים במקרים שבמוקדם בקשת מקלט, זאת נוכח העובדה "שלהכרעת בית המשפט עשויה להיות השלכה על שלומו, בטחונו ואף על חייו של מבקש המקלט" (עע"ם 526/13TAY SING YU CANO נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (22.7.2013)).

           באשר לסיכויי הערעור, אכן, כפי שמציין המשיב בתגובתו, התנהלות המבקשת עד כה מעוררת קשיים וסימני שאלה המקימים ספק באמינות טענותיה. יחד עם זאת, בחינת פסק הדין קמא מעלה גם, כי טענות המבקשות לא נדחו לגופן ועתירתן נדחתה בעיקר נוכח התנהלות המבקשת עובר להגשתה - השיהוי בו נקטה בהגשת העתירה והעובדה שהמבקשת עשתה דין לעצמה עת נותרה בישראל אף שהמשיב הורה על הרחקתה (והשוו לעע"ם 526/13 הנזכר בפסקה 8). כך שאף אם על פני הדברים נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, נראה גם כי לא ניתן להגדירו כ"משולל יסוד" זאת, כמובן, בלי שאטע מסמרות לגופם של דברים.

           לעניין מאזן הנוחות, אכן כפי שציינתי לעיל, התנהלות המבקשת עד כה מעוררת תמיהות רבות ואף חשש שהיא מעלה טענות העשויות להתברר בהמשך כטענות סרק, אך כדי לדחות את הקץ ולמנוע את הרחקתה מישראל. לצד זאת, יש לזכור כי טענת המבקשת באשר לרדיפות מהן סבלה על רקע דתה ועל כך שאולצה לעבור מילה ויש חשש שהדבר ייעשה גם לבתה - כלל לא נבחנו על-ידי המשיב. אמנם טענות אלה הועלו בשלב מאוחר, באופן שיש בו לעורר חשד ממשי באשר לאמינות הדברים, אך יש להביא בחשבון גם את הסברה של המבקשת - הקושי להעלות נושאים אלה בפני מראיין שהוא גבר. לפיכך סבורני, כי על אף התנהלותה הבעייתית של המבקשת יש מקום לבחון את כלל טענותיה לגופן ולהסיר את הספק שמא יש בהן ממש בטרם יוחלט על גירושה, זאת, כאמור, בהתחשב במאטריה בה עסקינן ובסיכונים המוטלים על הכף.

8.        באשר לבקשת המבקשות לשחרורן ממשמורת, המבקשות רשאיות לפנות בעניין זה לבית הדין לביקורת משמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

9.           סוף דבר, הבקשה לסעד זמני מתקבלת אפוא באופן שהמשיב ימנע מהרחקת המבקשות מישראל עד להכרעה בערעורן.

           ניתנה היום, ‏ח' בתשרי התשע"ד (‏12.9.2013).